התרגיל שעשו חברי רשימת ׳ואהבת׳ של חב״ד לראש העיר אליהו זוהר, הוא לא הראשון, וסביר להניח שגם לא אחרון. ראש העיר ואנשיו רואים בהחלטה של נציגי חב״ד במליאת המועצה בגידה. כיפה אדומה. על כך הם אומרים: אין סליחה על הבגידה. זו לא "בגידה" ראשונה, גם לא שנייה ושלישית. ראש העיר זוהר עזב את הישיבה שהוא זועם ונסער. הפעם, כך הוא אמר בצאתו מבניין העירייה, אין דרך אחרת מלבד סיום דרכם המשותפת.
האמת, את הדברים האלה אמרו ראש העיר ואנשיו הקרובים ביותר רגע אחרי התרגיל של נציגי חב״ד במועצה בעת ההצבעה על אישור פרויקט המשכן לאומנויות בכרמי הנדיב. הרבה אש יצאה מלשכת ראש העיר, מהר מאוד התקיימה ישיבה חוזרת ונציגי חב״ד הצביעו עם הקואליציה והשקט חזר לשרור בין ראש העיר לחברי הסיעה של חב״ד.
הפעם נדמה שהמצב שונה. כך לפחות נדמה. "שלח אותם לאופוזיציה, תן להם להרגיש את מה שהוותיקים בשכונה הרגישו בעבר, תתנתק מהם פוליטית. הם כבר לא נכס, הם נטל, לא רק על הכתפיים שלך, אלא על ציבור גדול בקריית מלאכי", אמרו לראש העירייה עמיתיו, בדרכו החוצה מהישיבה בה הקואליציה ספגה מפלה בהצבעה על מינוי צביקה דוידי לממלא מקום הגזבר.
האמת, מעולם חב״ד לא עשתה חיים קלים לראשי העיר, מעולם הם לא היו שותפים אידיאליים, מעולם הם לא הסתפקו במועט, מעולם הם לא היו שבעים. ומעולם נאמנות לא היה הצד החזק אצלם. התיאבון אצלם הוא חלק בלתי נפרד מדרך חיים. בדיוק כמו ראשי המפלגות החרדיות בממשלה. היתרון של המפלגות החרדיות על פני חב״ד בעיר, הוא הנאמנות המוחלטת שלהם לנתניהו לאורך השנים, דבר שקשה לומר על אנשי הסיעה של חב״ד, ומקבלי ההחלטות בשכונה, לאורך העשורים האחרונים.
אצלם האינטרסים גוברים על הנאמנות, ערך החברות לא ממש קיים, והדבר החשוב ביותר- הכרת הטוב- לא ממש נמצא בראש סדר העדיפויות. מול העיניים הם רואים רק דבר אחד- את עצמם. וברגע שהאינטרסים שלהם נפגעים, או שהם לא מקבלים את מבוקשם, בדיוק כמו הרבנים של המפלגות החרדיות, הם ממהרים לאיים בסנקציות ושוברים את הכלים. אין להם בכלל בעיה לבעוט בכל המסגרות, לנצל את כוחם הפוליטי ולשבור את הכלים. במילים אחרות קוראים לזה בשכונה: הם לא רואים בעיניים. לזכותם ייאמר שהם לא ממש מכחישים את העובדה שהם בקואליציה כדי לקבל נדוניה. ואם אפשר כמה שיותר, בלי חשבון, ובלי סנטימנטים לשאר האוכלוסייה בעיר.
המשקעים ממערכת הבחירות עדיין לא שקעו
לפעמים הם מאיימים, ולפעמים הם מפתיעים רגע לפני ההצבעה ותוקעים סכין בגב. בלי הכנה מוקדמת. בדיוק כמו שקרה ביום ראשון השבוע בישיבת המועצה. סיעת 'ואהבת' הפכה בקדנציה הנוכחית לסיעה הכי בעייתית מבחינת ראש העיר, הכי לא ממושמעת, כזו שצריך לקרוא את חבריה לסדר פעם אחר פעם, ותמיד להיות בתחושה שהשותף הבכיר שלך מתנהג כמו שחקן המתלהב מהרולטה בקזינו.
לפני הרבה שנים אמר אחד מראשי העיר שהזיע לא מעט מהתנהלות ראשי חב״ד מולו: "אם אתה רוצה מהם שקט ונאמנות מוחלטת? יש רק דרך אחת איתם: תעביר לחב״ד את כל התב״רים של העיר, את הכל. תן להם את זכות החתימה הבלעדית על חשבונות הבנק, תן להם למנות מקורבים וג׳ובים בלי מכרזים, תן להם קרקעות בכל מקום פנוי בעיר, תן להם הקצאות בלי סוף, וגם אז תתפלל שהם יהיו איתך בבחירות הבאות".
אליהו זוהר אמר מעל כל במה בקדנציה הראשונה והשנייה שלו שהוא נתן לחב״ד תקציבים שהם לא קיבלו מעולם. הוא צודק. וזה לא מנע מהם לרקום מזימה במחשכים להחלפתו של אליהו זוהר בבחירות האחרונות. זה לא סוד שזוהר וראשי חב״ד לא סובלים מעודף אהבה. המשקעים ממערכת הבחירות עדיין לא שקעו, הטינה קיימת, ולא רק באוויר. החשדנות של ראש העיר זוהר כלפיהם, נשענת על אירועי העבר. הלא רחוק.
המהלך האחרון של נציגי חב״ד במועצת העיר, מחייב את ראש העיר לקבל החלטה אמיצה. אולי לא חכמה פוליטית (ואולי כן), אבל מתבקשת. על זוהר לשלוח אותם הביתה. עכשיו. מאז הקמת הקואליציה הנוכחית, מדובר בדפוס התנהלות קבוע. אפשר לקרוא לזה כיפה אדומה, סכין בגב, תרגיל מכוער, ולא חסרים עוד שמות גנאי למהלכים של נציגי חב״ד. ותמיד זה ברגע האחרון, לרוב בהפתעה מוגמרת. זה הפך לתחביב, לתוכנית עבודה, מצד אחד הרצון להוכיח ולהזכיר לכולם את כוחם הפוליטי העצום, ומצד שני להעליב את ראש העיר ולגרום לו מבוכה כדי לחלוב את הפרה עוד ועוד.
בכל פעם שמתרחש אירוע דרמטי כזה, עולה השאלה מי אחראי להחלטה הזו? הרב ירוסלבסקי בעצמו, הבן שלו, החתן שלו, יצחק בליז׳נסקי, הרצל מימון (או שניהם יחד), או עו״ד יהודה קריספין, יו״ר הסיעה. האמת, זה בכלל לא רלוונטי. מי שזה לא יהיה, או יהיו, אין מנוס לראש העיר אלא לנקוט צעד של הדחה של נציגי חב״ד מהקואליציה. הביזיון שהתרחש בישיבת המועצה ביום ראשון השבוע, לא יכול לעבור לסדר היום. זה לא משנה כמה תיתן להם, כמה תעניק להם, כמה תפנק אותם, תמיד יהיו להם טענות, תמיד הם יחפשו סיבה לפיצוצים, תמיד הם ירצו עוד ועוד ועוד מכל דבר שיש. וגם שאין.
בתוך חב״ד יש קבוצה הנקראת 'הקבוצה הצרפתית'. לאט לאט היא צוברת כח וגדלה, ראשי הקבוצה הזו מצויים ביחסים מצויינים עם ראש העיר. גם בינם לבין ראש ועד חב״ד אין אהבה גדולה, ואולי היחסים ההדוקים בין זוהר לצרפתים בשכונה קשור להתנהגותם של חברי המועצה מטעם חב״ד. יכול להיות שיש בשכונה מי שמוטרד מהאפשרות שראש העיר מנצל את ההזדמנות לחזק את 'הקבוצה הצרפתית' כדי להחליש את ראשי הוועד הנוכחי וחברי הסיעה במועצה? זו לפחות התחושה של מקבלי ההחלטות בחב״ד.
מאחורי הקלעים מתנהל קרב בין 'הקבוצה הצרפתית' לוועד וגורמים נוספים בשכונה. לדעת רבים, המאבק הזה משרת את ראש העיר, שנהנה בבחירות האחרונות מתמיכה מלאה של 'הקבוצה הצרפתית'. זוהר פועל להידוק הקשרים עם חסידי חב״ד הצרפתים, גם כדי להחליש את כוחו של הוועד, ולחזק את תמיכתו בקרב תושבי השכונה. הנאמנות של 'הקבוצה הצרפתית' לזוהר מוחלטת, והם מצידם לא כפופים להחלטות הוועד של חב״ד.
גם ב-2028 בחב"ד ינסו להחליף את אליהו זוהר
'הקבוצה הצרפתית' תלך ותגדל, תצבור עוד ועוד כח בשכונה, ותנסה לזכות בראשות הוועד בחב״ד, ומי יודע, עד אוקטובר 2028- הם עשויים להיות הכח המוביל בשכונה. וזה בדיוק מה שמפחיד את ראשי הוועד הנוכחי, שבתוך תוכם, ינסו שוב לרקום מזימה להחלפתו של זוהר בבחירות הבאות. חברי הסיעה של חב״ד ובכירים בוועד לא מנותקים מהאירועים המתרחשים בין אנשי הקבוצה הצרפתית לראש העיר, ויתכן שהצעד שנקטו בו ביום ראשון במליאת המועצה, היה סוג של תמרור עצור לזוהר.
האם זוהר יעצור? האם זוהר צריך להמר על 'הקבוצה הצרפתית' ולשלוח את 4 חברי הסיעה של חב״ד הביתה? מאחר ומקבלי ההחלטות בחב״ד כבר הוכיחו את חוסר נאמנותם במערכת הבחירות האחרונה, זוהר הפוליטיקאי יכול לעשות את אחד המהלכים המבריקים ביותר שלו בתחום הפוליטי. עליו לשלוח אותם לאופוזיציה, להתחפש לנתניהו ולפעול כדי לפצל בשכונה את הכוחות, לקרב אליו את הצעירים, אלה שלא מצייתים במאה אחוז לרבנים ולוועד, להקים שם קבוצות של פעילים, ולזרוע כעת את הזרעים לאוקטובר 2028. בשלוש שנים וחצי, עם הרבה מים ודשן, הזרעים יצמחו מהר מאוד.
להשקיע בחינוך, בשלומי מלכה ובאליאור עמר
ועוד דבר, אפילו שניים: ראש העיר צריך לקחת את שלומי מלכה, המשנה שלו, והממונה על החינוך בעיר, לקרב ולחבק אותו הרבה יותר. הוא צריך להכניס אותו למעגל הקרוב שלו יחד עם שמעון חזן ויוסי סולימני, לשחרר לו סמכויות רחבות כדי לעצור את ההידרדרות במערכת החינוך. מלכה היה פרטנר טוב בבחירות האחרונות, והוא יהיה פרטנר מצוין בבחירות הבאות. השילוב הזה, יחד עם 'התוכנית הצרפתית', עשויה להיות אחד המהלכים הגדולים ביותר של זוהר. נכון, צריך אומץ. צריך מנהיגות. זה הרגע, זה צו השעה. כי בחב״ד, לא יעשו לזוהר את החיים קלים יותר בעתיד. גם הוא יודע את זה.
והדבר השני: אם 4 חברי הקואליציה (אופוזיציה) יישלחו הביתה, מי ימלא את מקומם? הפיתרון הכי אידיאלי עבור ראש העיר הוא לצרף את שתי הסיעות של אליאור עמר ומירי דדון-סעדה. אפשר להסתפק באחת הסיעות, אבל עדיף לצרף את שתי הסיעות של עמר ודדון. 4 יוצאים, 4 נכנסים. גם למירי דדון, כמו לנציגי רשימת 'ואהבת', היו בריחות של הרגע האחרון בהצבעות בקדנציה הקודמת. לגבי אליאור עמר, הוא עדיין לא עמד במבחן.
אליאור עמר, כך ניתן להעריך, יודע לכבד את המילה שלו. נכון, הוא יריב פוליטי של ראש העיר. נכון, יש לו (אולי) שאיפות להתמודד שוב, ונכון, גם הוא לפעמים לא עמד בכל הסיכומים עם ראש העיר ואנשיו, אבל זה קרה מעמדתו באופוזיציה. כחבר קואליציה, הוא ישמור על הכללים, ובטח לא יבצע תרגילים בסגנון כיפה אדומה במהלך ההצבעות במליאה. על פי העיקרון של עמר, כך לפחות הוא אמר בזמנים שונים כאשר ניהל מו״מ עם ראש העיר בעבר, אם הדברים לא מסתדרים ביניהם, הוא קם ועוזב את הקואליציה. ואני מאמין לו. אפילו המפלגות החרדיות לא תקעו לנתניהו סכין בגב בכל פעם שהוא לא עמד בסיכומים מולם. גם בסוגיית חוק ההשתמטות לקח להם שנתיים למשוך את הזמן עד שהרבנים שלהם התייאשו.
אבל זה קרה ממקום מושבו באופוזיציה. עם אליאור עמר יכול ראש העיר להגיע להסכם קואליציוני תוך כדי הרתחת המים לקפה. בשתי דקות. עמר יודע בדיוק מה הוא רוצה. מה הוא רוצה עכשיו, ומה הוא רוצה לקדנציה הבאה. לשני הצדדים זה המהלך הכי טוב. במציאות של היום, המשקעים בין עמר לזוהר, שמחוץ לפוליטיקה דווקא מאוד מעריכים ומחבבים אחד את השני, כמעט ולא קיימים. המשקעים בין זוהר לחב״ד- לא הולכים לשום מקום. הם רק מתגברים עם הזמן.
