מי היה מאמין. שלושה עשורים חלפו מאז נכנסתי לפוליטיקה. כן, תושבות ותושבים יקרים, 30 שנה ברציפות אני חבר במועצת העיר. כל כך הרבה ניסיון צברתי, כל כך הרבה עשייה ותרומה לעיר שלנו, כל כך הרבה קשיים, חוויות, ובעיקר אמונה. אמונה שאפשר להוציא את העיר שלנו מחושך לאור.
אי אפשר לסכם בכמה מילים 30 שנים של עשייה, 30 שנה של שליחות ציבורית, 30 שנה של כהונה תחת לא מעט מראשי העיר שהיו לנו, בכל כך הרבה תפקידים מגוונים ומרתקים. זכיתי לשרת את הציבור כמעט בכל התפקידים. בכל התחומים. חינוך, תשתיות, רווחה, תרבות, אירועים, ספורט, הנדסה ועוד. מה לא בעצם. אני מכיר את העירייה שלנו מכל זווית אפשרית, והיום אני יכול לקבוע בוודאות: מעולם מצבנו לא היה טוב כל כך. מעולם.
יש אנשים, בעיקר הצעירים שביננו, שלא חוו את התקופה הקשה בעיר, בעירייה. הסדרה הפופולרית של 'שנות השמונים', וזו החדשה 'שנות התשעים', מגלמת גם את החיים שהיו לנו כאן. יש מי שמעדיף לשכוח את הימים ההם, גם אלה שהיו בשני העשורים האחרונים. במילניום הנוכחי. הקשיים הכספיים בעירייה, האבטלה הגבוהה בקרב התושבים בעיר, השביתות הרבות של עובדי העירייה, השבתת מוסדות החינוך בגלל אי תשלום שכר למורים, לגננות, לסייעות ולמי לא. היה אז אצלנו בעיר מושג מפורסם שנקרא "שביתת מורים". לא של הסתדרות המורים. גם לא של ארגון המורים. אלא של המורים שלנו. אלה שעבדו כאן בקריית מלאכי ולא קיבלו את שכרם במשך חודשים רבים.
באותם ימים קשים ואפלים, חברת מקורות ניתקה את המים לתושבים בתדירות רבה. ולא בגלל פיצוץ בקו המים. גם חברת החשמל ניתקה את זרם החשמל לעיר פעמים רבות במשך שנים. התקופה הקשה נבעה מהמצב הכספי הקטסטרופלי בו היתה העירייה. גם הצעירים שביננו זוכרים את המאבקים שהיו בעיר בנוגע לעיכוב בתשלום משכורות לעובדים במשך חודשים רבים. שלא לדבר על התנאים הסוציאליים, קופות הגמל וקרנות הפיצויים. כולנו זוכרים את התקופות שבהן לא פינו לנו אשפה ביתית והזבל היה נערם ברחובות כי לא היה כסף לשלם עבור פינוי האשפה. קבלנים רבים ונותני שירותים משכו את ידם ממכרזי העירייה בידיעה שגם אם יזכו במכרז, יפשטו רגל עד שהם יקבלו את כספם.
כנבחר ציבור צעיר, שליווה מקרוב את הקשיים וההתפתחות של העיר, אני זוכר את ראשי העיר שלנו צובאים על דלתות משרדי הפנים והאוצר, לפעמים אפילו בצעקות ועם שיירה של עובדי העירייה ותושבים זועמים. מתחננים להלוואה, צועקים לעזרה, ומתפללים למשכורת כדי להביא חלב ולחם הביתה. נכון, זו לא היתה גזירת גורל, חלק מהאשמה היתה של קברניטי העיר, אבל לא רק. ממשלות ישראל דאגו לאורך השנים להכביד על העירייה מבלי להעניק לה את הסיוע הנדרש והמתאים. להיפך. משרדי הממשלה קיצצו בתקציבי הרשויות פעם אחר פעם. העירייה עברה מתוכנית הבראה לתוכנית הבראה, ממשבר למשבר, ורק לפני עשור, בשנת 2013, הגירעון השוטף והמצטבר של העירייה היה קרוב ל-100 מיליון שקל.
כנבחר ציבור צעיר ונמרץ, מצאתי עצמי יושב מול שרי אוצר, שרי פנים, וגם מול ראשי ממשלה. אז זה היה אירוע נדיר. מאז ועד היום, התרחשו בעיר שלנו הרבה דברים טובים. העירייה נכנסה לתוכנית הבראה כואבת אך מתבקשת, תוכנית שבסיומה זכתה בפרס של ממש ממשרד הפנים- "תוכנית המראה". אשר כשמה כן היא. ומאז ועד היום- הצטמצם הגירעון בצורה דרסטית, רמת השירותים לתושבים עלתה בעשרות מונים, עובדי העירייה מקבלים את שכרם לפני הזמן, לראשונה למדנו להכיר את המושג 'הגירה חיובית'.
מי היה מאמין. שנים חיינו כאן בתחושה שלנצח נישאר עם המושג- 'הגירה שלילית'. כולנו ראינו בתחושת תסכול את מיטב בנינו ובנותינו עוזבים את העיר בזעם ותסכול. והנה, השנים חלפו, ואלפי משפחות, מכל רחבי הארץ, הביעו אמון בקריית מלאכי ורכשו כאן דירות. הוקמה שכונת הסביונים לבני המקום, הוקמו שכונות המחנה, כרמי הנדיב ונאות הכפר, אלפי תושבים חדשים הגיעו כדי לבנות את ביתם כאן בקריית מלאכי.זה לא חלום. במקביל נבנו כאן בתי ספר חדשים, מעונות יום וגני ילדים, מגרשי ספורט וקאנטרי מהמפוארים בארץ.
ותרשו לי, בנימה אישית, עבדתי עם לא מעט ראשי ערים. הכרתי ואני מכיר מקרוב עשרות ראשי ערים. קריית מלאכי זכתה. זכינו בראש עיר הכי טוב שהיה לעיר שלנו. אוהב אדם. פשוט, נעים הליכות, אדם ששם את טובת העיר לפני הכל, עובד סביב השעון למען העיר, אדם אהוב על ידי ממשלות ישראל ובן בית בכל לשכות השרים, מנכ״לים של משרדי הממשלה, ואשף בגיוס תקציבים לעיר. הנהגת העירייה בראשותו של ראש העיר אליהו זוהר נוהגת בכספי הציבור בזהירות, באחריות, וביושרה שאין כדוגמתה. מעולם לא היתה בעיר תנופת בנייה כזו, ואני מכהן כחבר מועצה עוד מהימים שהיינו עיירת פיתוח.
במהלך החודשים האחרונים, בתקופה הכי קשה וכואבת מאז הקמת המדינה, ראש העיר אליהו זוהר מצליח לנהל את העיר בצורה מעוררת כבוד. היכולת הנדירה לשלב בין העניינים המקצועיים בניהול העיר לבין הקשיים של התושבים, בעלי העסקים, ובעיקר משפחות הנרצחים וחללי צה״ל, היא דבר שמעורר הערכה רבה כלפיו. רבה מאוד. ללו הוכיח לכולנו כמה הוא רגיש לתושבים, כמה הוא דואג להם, וכמה הוא נלחם מול משרדי הממשלה השונים כדי לגייס תקציבים. למרות הפגיעה הכספית הקשה בקופת העירייה בגלל המלחמה, ראש העיר לא נבהל, לקח אחריות ובהחלטות אמיצות הורה לסייע לעובדי מערכת החינוך, להורים, לרווחה ובעלי העסקים הקטנים בעיר.
חייבים להודות על האמת, בעקבות מצבה הכספי של העירייה, שמעולם לא היה טוב יותר, הצלחנו לצלוח את התקופה הקשה הזו ולהעניק לתושבים את השירותים הטובים ביותר בכל התחומים.
ואחרי 30 שנה בפוליטיקה, 30 שנה של שליחות ציבורית, שנים רבות של עשייה רבה ומבורכת למענכם, יש לי עוד הרבה אנרגיות ותוכניות לחמש השנים הבאות. ההצלחה שלי בבחירות הקרובות תהיה ההצלחה בעשור הקרוב. תחי מדינת ישראל. תחי קריית מלאכי.