כביטוי סמלי להערכה והכרת תודה לפועלו של בבר אזולאי ז"ל, אפשר לראות בהמונים שחלקו לו כבוד אחרון והלכו אחר ארונו. רק לפני חודשים ספורים יצא לפנסיה לאחר עשרות שנות עבודה. כמה נורא שבחודשים שהיה אמור לנפוש ככל פנסיונר הוא "בילה" בבית חולים והתמודד עם מחלת הסרטן. מאבק למען זכויות העובדים היה לחם חוקו. הוא שלט שליטה מוחלטת בדיני עבודה. עבור אזרחים רבים הוא היה גואלם מפני מעסיקים שניצלו את חוסר הידע בדיני עבודה כדי לעשוק אותם, או לפגוע בתנאי העבודה וזכויותיהם. הוא נלחם ללא מורא נגד כל מעסיק ויהיה הגדול או הנכבד ביותר שנדמה היה שפגע בזכויות עובד. הוא נרתם לסייע לתושבים מול משרדי הממשלה ובמקרים מסויימים גם בענייני משפחה.
לאחר מות אשתו האהובה זהבה ז"ל, לפני כחמש עשרה שנה, חייו השתנו. החלל שהותירה אשתו היה גדול מנשוא. בבר לא התמסכן ונטל על גבו באהבה את המשא הכבד לשמש לא רק אב אלא דאג שחסרונה הנורא של האם לא
ישפיע על ילדיו וסייע לכל אחד מילדיו. עבודתו האינטנסיבית כללה פניות רבות לעזרה של עובדים שזכויותיהם נפגעו ועד אזרחים שביקשו סיוע מול משרדי העירייה וממשלה. אפילו גם בסכסוכים משפחתיים לבני משפחה היה מופת ודוגמה להשוות את בבר, אביו 'שייח' אליהו', כך כונה בכבוד ע"י קהילות יהודיות בדרום מזרח מרוקו. אין יהודי מעולי מרוקו מהערים קלעה ודמנט שלא הכיר את אביו, הוא היה השייח' ובעל האמצעים שתמיד התייצב לסייע משפטית או כלכלית לקהילות היהודיות בערים. "בבר היה כמו אבא, כל חייו קודש לסיוע ועזרה לכל אדם שביקש את עזרתו", אמר אחיו משה. למרבה הצער שלא כאביו שנפטר בגיל 100 ולווייתו לוותה בתקיעות שופר, בבר סיים חייו בגיל .70
כל אחד שפנה לבבר לעזרה שמע את המשפט הראשון שלו לכל לאזרח במצוקה שביקש את עזרתו: "אל תדאג, יהיה בסדר", ומייד היה מתגייס בכל כוחו לטפל במעסיק או כל גורם שפגע בעובד ואזרח. עמיר פרץ, מי שהיה יו"ר
ההסתדרות, סיפר שלעיתים קרובות היה פונה אליו בעניינו של עובד זה או אחר גם בשעות לילה מאוחרות. כהרגלו, דרש לרתום את ההסתדרות כדי לסייע לעובד. לפני שהחל לעבוד במועצת הפועלים הוא עבד כנהג משאית בחברת "הנגב". הוא נבחר ליו"ר ועד הנהגים ובימיו כיו"ר הנהגים זכו לתנאים מפליגים שלא היה להם תקדים בקרב נהגי משאיות בארץ. "הוא היה אימת ההנהלה, הוא דאג לשכר עבודה לנהגים כמו של הייטיקסטים היום. תנאי
העבודה בימיו היו חלום של כל נהג משאית, אני זוכר שבאותם ימים החלום של נהגי המשאיות היה לעבוד בנגב, לא רק השכר היה יוצא דופן אלא גם התנאים המדהימים שבבר הצליח לארגן לנו העובדים", סיפר אחד הנהגים שעבד
עימו באותם ימים.
עם פטירתו המפתיעה של חבר המועצה ואיש מועצת הפועלים יפת מדר, הוזעק בבר אזולאי לתפוס את מקומו. "מינויו התקבל בשביעות רצון קודם כל על ידי העובדים באזור קריית מלאכי ששמעו על פעילותו של אזולאי למען העובדים. אבל גם מנהלי "הנגב" ששמחו להיפטר מהאיש שפעל וסחט עוד ועוד תנאים עבור נהגי המשאיות. כאשר עובד פנה אליו לסיוע נגד מעסיק שהתעמר בו, הוא היה נדרך כאילו מדובר בפגיעה באחד מבני משפחתו. הוא
הסתער ללא מורא על מעסיק שהעז לפגוע בזכויות העובד. השליטה שלו בדיני עבודה היתה מקסימלית ומי שיצא נשכר מכך היו עובדים רבים. כך למשל סיפר עובד בחברה של מכונות שתייה. הוא פנה לאזולאי בייאושו וסיפר כי לאחר כמה שנות עבודה החליטו בעלי החברה לפטרו, לא לפני שהאשים אותו בגניבת כסף ומשום כך גם לא רצה לשלם לו פיצויים. האיש הכחיש בתוקף ואף היה מוכן להיבדק בפוליגרף כדי להוכיח שאין בסיס להאשמה החמורה נגדו. אזולאי נחלץ לעזרתו ופנה לבעל החברה ושאל אם יש לו מצלמה או הוכחה כלשהי שהעובד גנב. משהתברר כי אין ולו בדל של הוכחה המעסיק אולץ לשלם לעובד את מלוא הפיצויים וגם פיצוי על ההאשמת שווא. האיש לא ידע את נפשו מרוב שמחה.
במקרה אחר, עובדת התאלמנה וחשבה שאיבדה את זכויותיה לקבל את כספי הפנסיה של בעלה. לאחר שבע שנים פנתה לאזולאי בעניין אחר, כאשר שמע שהיא אלמנה ואם לילד חולה אזולאי הודיע לה שהיא זכאית לקבל את כספי הפנסיה של בעלה רטרואקטיבית מאז פטירתו לפני שבע שנים. הוא ליווה אותה עד אשר קיבלה את מלוא כסף המגיע לה שהסתכם במאות אלפי שקלים, סיפורים כאלה ואחרים היו לרוב.
לפני כחמש עשרה שנה שימש כחבר מועצה והיה מהלוחמים הגדולים נגד שחיתות ציבורית או אישית. במקרה אחד הוא לא נרתע להלחם נגד מה שנראה לו ניסיון להטות מכרז ואף איים בפניה למשטרה. גם בקדנציה האחרונה
שימש כחבר מועצה.
ועוד לא דיברנו על יוזמתו לבנות בית כנסת בשכונת מגוריו, הסביונים: "כמה עצוב שהוא לא יכול לראות את השלמת הבנייה והשיפוצים של בית הכנסת עליו עמל שנים רבות", אמרו שכניו. יהיה זכרו ברוך.